אנו המדריכים יוצרים את הרוח הגבית אצל האדם, ותומכים בו כאשר הוא הולך בדרך  הנכונה. ברגע שהוא מרים ידיים בתבוסה, אנחנו מגיעים אליו ונותנים לו  "דחיפה" קלה כדי שיתחזק ויקבל כוח, כדי שיתחבר ליסוד האוויר ושידע להתחבר גם לשלושת היסודות האחרים במטרה ליצור איזון בחייו.  כאשר אנחנו מביעים עמו משמעות אנחנו יוצרים אצלו תקווה.   אולם כאשר תהליכים אלה מתעכבים, האדם מרגיש תבוסה ואיבוד מטרה: הגוף מתכווץ, הכתפיים נשמטות, החזון נשבר ולעתים גם המטרה מתרחקת.