היום סיימתי שיעור 43-44 רעיונות וחיבור קלות. עשיתי דרך ארוכה שהחלה בחודש ינואר. הגעתי רעבה וצמאה להתפתחות חדשה שהגיעה אלי מתוך שעמום. שעות של התבוננות פנימה מתוך השעמום שאלתי את עצמי מה הייתי רוצה לעשות או ללמוד והתשובה הייתה לי ברורה: "הילינג ורייקי" ושבעצם אני רוצה להיות מחוברת לאנרגיות שנמצאות אצלי בידיים ובמראה. רציתי לממש את האנרגיה ולתעל את השעמום למקום מצמיח "במילה שעמום אני מוצאת שממה" ריק לי בנשמה, לבד.
גרה בתוך עצמי ושום דבר לא עושה לי "את זה", פגשתי שם את המוות (לא הפיזי)
שבא להגיד לי זהו כאן את מסיימת צאי וחפשי לך משמעות או דרך אחרת .
שלחתי את הרצון ואת המחשבה ליקום שיבוא לעזרתי ואכן הוא לא איחר להגיע נפל לי אסימון להירשם ולצאת ללמוד כך מצאתי את לימודי "ספר החיים" שענו על ציפיותיי.
בשיעורים עם המדריכה חיותה, שהנחתה אותי צעד צעד, פעם בשבוע הגעתי ללמוד את עצמי ואת הקורה אותי.
כעת מרגישה את החופש הפנימי והחיבור הנקי לעצמי מתוך הבנות ותובנות גבוהות להבין.
ע"י עבודה פנימית עם נפילות פה ושם, הסרתי את הרגש הנמוך, לקחתי אחריות על חיי היות ובהבנתי אני יוצרת את המציאות של עצמי בלבד.
הבנתי שאין לי שום אחריות על האחר, אלא רק על עצמי בלבד, כך המשכתי להסיר מעלי קליפות מהעבר.
יצאתי מהחושך של עצמי אל האור.
אני עפה גבוה ומביטה פנימה והחוצה למרחב האינסופי ושואלת את עצמי: "האם זו אני שהייתי שם בתחילת הדרך? דרך ללא מוצא", היה שם קר ואפל. צל, ופחד.
האם אני זו שפסעתי במדבר ללא דרך, אלא במעגלים שסובבו אותי וכבלו אותי שוב ושוב? נכנסתי ויצאתי כל פעם מחדש במעגלים חוזרים על אותן טעויות ואי הבנות
היום אני מתחדשת. מרגישה שאני אדם חדש עם ארגז מלא כלים, לראות בראייה מרחבית את עצמי מגיעה למטרות שבחרתי ושהצבתי לעצמי.
היום אני רואה את הפירות של כל הזרעים ששתלתי במחשבתי. אני מרגישה שהצלחתי לנקות ולהגדיל את "הכלי", את עצמי. אני מחוברת לקלות.
אני אומרת תודה למדריכה חיותה שפגשתי בדרך של "ספר החיים-חיבור לקלות ולעידן החדש".
אני אומרת תודה ומאחלת לכולנו שנגדל לראות ולהבין.
אני מאחלת לכולנו לגדול ולהתפתח
מלכה א.
תלמידת ספר החיים 2011