פסח מהווה תקופה שבה אנו מזכירים לנשמות שלנו מהי עבדות ומהי חרות נשמתית, מהו חושך ומהו אור. המלחמה בין החושך אל האור יש בה זיכרון עמוק של מאבק שאנו חווים אותו גם היום, והוא הפחד לצור תהליכי שינוי. כמעט כולנו מפחדים משינויים, ולצור תהליך של שינוי זה לצאת מתקופות חשוכות סטטיות בחיים ולהתחבר לאנרגיית של שפע. הפחד מתעורר אצל כל אדם כאשר הוא בוחר בשינוי. השאלה הקיומית שנשאלת לרוב היא: האם מתאים לי השינוי או לא? מהווה חלק משמעותי בצורך של האדם בשינוי. זה בדיוק כמו שנשאל את עצמנו האם מתאים לי להיות בחושך או להיות באור. מה זה בעצם חושך? המילה מעידה על עצמה לא ארחיב. ומה זה בעצם אור? ברגע שהבנו מהו החושך נבין שהאור זה תהליך נכון שהאדם אמור לרצות בו, וככל שיהיה בתוך התהליך הזה הוא יחוש שטוב לו יותר, כי הוא בעצם מתחבר לתדר לאנרגיה וחווה חיים שתמיד רצה או שחלם שיהיו לו. אבל משהו בגוף לפעמים מתנגד לאותם התהליכים – זה החושך. הגוף מזהה מיד שמשהו הולך להשתנות והתודעה של האדם נכנסת למגננה שהודפת את השינוי, בגלל הפחד מהלא נודע שנמצא בתהליך, או לעיתים המשפחה שלא מקבלת את תהליך השינוי ומשליחה את הפחד שלהם על האחר. ככל שאדם יהיה בשליטה ויסרב לתהליך השינוי הוא בעצם מזין את הצורך הקיומי של הפחד בתוכו. ברגע שאדם עושה צעד לשינוי והוא מראה לנשמה שלו שהוא מוכן לתהליך, השינוי כבר שם, ואז כל המעצורים מתחילים להשתחרר והוא מוכן לצאת לדרך השינוי. אם האדם שוב מפעיל שליטה, שוב מפעיל את המעצורים של הפחד הוא בעצם מגביר את חוסר הוודאות ויוצר בתוכו חסימות מיותרות ואף בלבול. כאשר שינוי עומד בפתח הוא לעולם לא מחכה לשאול את האדם אם הוא מוכן או לא לעשות צעד. הצורך בשינוי קורה מתוך הדהוד נשמתי לעשות פעולה כלשהי או ללמוד ידע מסוים ואז השינוי קורה אצל כל אדם לעצמו. זה מצב תודעתי נשמתי שגורם לשמחה גדולה בבריאה, כי צו הנשמה של האדם זוהי אותה רשימת חיים שהאדם קיבל כאשר נולד. אותו צו נשמה מבקש ממנו שימצא את הדרך להתחבר לנשמה ולצור תהליכי איזון בין גוף, נפש, נשמה, וכאשר נוצר זיק ראשון לתהליך, הנשמה לא שואלת אם זה מתאים או לא. כי היא שמחה לרגע הזה של החיבור אל תודעה ולחיבור אל השפע שאמור לגרות את האדם להמשיך בתהליך ההתפתחות. כאשר האדם מסרב לקבל את תהליך השינוי. הגוף והתודעה מתנגדים, ונוצרת מאין מלחמה פנימית ביניהם שגורמת לתחושה של כליאה אנרגטית, קיפאון ואפילו התנגדות. ככל שאדם יתנגד הוא בעצם פוגע בעצמו ובתהליכי השינוי שאמורים להגיע לחייו. ואז… הצורך הנשמתי לעלות תדר ולשנות תהליך של אנרגיה למעשה כבה. זוהי כמו דלת של הזדמנות שנפתחת ומיד נסגרת. תהליך בריאתי זה לא קורה בכל רגע, וכאשר אדם טומן ראשו בחול ומוכן להיות כמו בת יענה ולומר: "זה לא מעניין אותי. אני רוצה לחיות את החיים כפי שהם מוכרים לי". זהו חיבור לתודעה של חושך ותודעה של פחד מהעתיד לבוא. ככל שמאשרים את התחושה, הפחד אוחז חזק יותר והופך להיות "החבר הכי טוב של האדם", כי האדם בעצם בחר בפחד שינהל אותו. כך האדם בעצם הפך לעבד/נשלט של הפחד ובעצם מאבד את חירותו וקיומו לחיות כנשמה חופשית. ברגע שאדם מאבד את חירותו הנשמתית, הוא מאבד את היכולת שלו לצמוח ולהצמיח את הסובבים אותו. כי ברגע שעושים עבודת מודעות נשמתית גם הסביבה שלנו חווה תהליכי שינוי חיוביים. כמאמנת רוחנית ומטפלת מעל 20 שנה אני ממליצה לכם באהבה. הסכימו לצאת מעבדות לחרות, הסכימו לצאת משליטה ונשלטות, הסכימו להתחבר לצורך הנשמתי שלכם שאומר: שפע וחיבור נשמתי, והחשוב ביותר הסכימו להיות מי שאתם באמת צריכים להיות משוחררים ומאושרים. באהבה חיותה