הם הגיעו אלי לטיפול היו נשואים כשנתיים. יצאו יחד כ- 8 שנים והחליטו להתחתן. ביום הראשון שהם נפגשו הוא נזכר זה היה בפיצריה. הוא הביט בעיניה היא חייכה בחזרה, הם היו בני 16 זה הרגע שבו נעשה הקליק. התאהבות חסרת גבולות שרק במגע, הם חשו ברטט של חיבור ביניהם. אמר והביט שוב בעיניה. היא הסתכלה בו בעיניים מבוישות ולא אמרה מילה. "באותו הרגע הרגשתי שאני רוצה להיות איתה לעד" אמר. "נכון הייתי רק בן 16 אבל הייתי בוגר בנפשי. אני זוכר שביום הראשון שהגעתי אליה. עליתי הביתה לקחת אותה מבית הוריה. זה היה מקובל מבחינתי. זה החינוך שקיבלתי. לא משנה שהייתי רק בן 16 זה היה הצורך שלי לכבד. אבל באותו הרגע שהכרתי את ההורים שלה. אני זוכר עד היום שנייה לפני שיצאנו מהדלת אבא שלה צעק לעברי. שמור עליה שמעת!!. אני לא יודע להסביר – אבל זה היה משפט שחקוק לי במחשבה עד היום. מאותו הרגע הרגשתי שאני שומר עליה מכל הבחינות גם מהבחינה המינית. למרות שיצאנו 8 שנים זכרתי את המילים של אבא שלה, ושמרתי על הבתולים שלה עד החתונה. הרגשתי חשוב שהצלחתי לכבד את ההורים שלה והחלטנו להתחתן. חזרה למאמרים-> אחרי החתונה שרציתי לקיים יחסים מלאים עם אישתי בפעם הראשונה בכל שנות ההכרות בינינו. נכנס בה פחד שסגר את כולה לחלוטין – ואני כל פעם שניסיתי להתקרב אליה פיזית לא הצלחתי. התחלנו ללכת לטיפול זוגי מיני. אולם עד היום אני מרגיש שאני סובל כי אין לנו חיי אישות נאותים". היא אובחנה כסובלת מוגיניסמוס – התכווצות הנרתיק, והרופאים אמרו לה להירגע ולהוריד לחץ. הם הגיעו כדי להבין מדוע הדבר קורה מבחינה רוחנית. בתקשור התגלה ששניהם היו אחים תאומים במספר גלגולים קודמים, וסבלו תלאות של השרדות משותפת, כאשר שמרו אחד על השני מתוך צורך קיומי בלבד, ללא שום קרבה זוגית בגלל הקשר המשפחתי ביניהם. הקליק שהם חשו באותה הפיצריה גרמה להם לחוות את הניצוץ מהעבר שיכל להביא אותם לזוגיות מאושרת, אם רק יכלו להתגבר על אותו הפחד של ההישרדות שגררו מגלגולים קודמים. בעצם כל המפגש שלהם טרום ובזמן הנשואים היה הישרדות כמו אח ואחות. כאשר המילים של אבא שלה "שמור עליה" מהדהדים לו בזיכרון, ומזכירים לו את הגלגולים הקודמים. הוא הבין שאם היה מוחק מהזיכרון שלו את המשפט שזרק אביה באוויר, ומתעלה על עצמו מתוך הבנה של הגלגול, ולא מתוך פחד של כבוד. הוא היה חווה הזדמנות לתקן. אבל חוסר הסבלנות שלו עם השנים, השאירה את מחשבתו ואת רגשותיו כרוח סערה ללא יכולת או רצון לפתרון מבחינתו. ככל שהוא דרש להתקרב אליה מינית היא התרחקה ונסגרה יותר. משהו באנרגיה שלהם לא תאם. הוא ביקש עצות כיצד לטפל בה. אבל בעצם הוא זה שהיה צריך לטפל בעצמו להירגע ולהרגיע אותה. כל הפגישה היא השפילה את עיניה ולא אמרה מאומה. לא היה בה האש והרצון לנסות לתקן, ובו בערה האש, הרצון והצורך לחיי אישות תקינים. כשאין את יסוד האש בתוך מערכת היחסים, אין משהו שילבה את החיים ואת הצורך של הביחד. הרגשתי ששניהם הרימו ידיים – הוא ניתב את הרצון לתקן לתחושה של תסכול ולמתחים, והיא הפכה להיות אפטית ללא שום רצון וצורך לעשות עם המצב מאומה. ראיתי כיצד ציר הזוגיות שלהם נחתך לשניים. חשתי שהפרידה ביניהם קרובה. לא אמרתי דבר לגבי הפרידה האנרגטית שראיתי. המשכתי לנסות לעזור בדרכי הרוחנית, ולתת להם כלים מתוך ההרמוניה של ארבעת היסודות כדי שיוכלו להבין ולתקן. הם לא הגיעו שוב. אחרי כשנתיים נפגשנו במקרה בחנות ירקות. היא הביטה בי ואמרה. "חיותה". "כן" עניתי בחיוך, "מה שלומך?". "את יודעת שאני וד. נפרדנו כמה חודשים אחרי הפגישה איתך. מתברר שהייתה לו משהי בחצי השנה האחרונה שהיינו נשואים, והם החליטו להתחתן. יש להם היום שני ילדים. גם אני התחתנתי לא מזמן, אני בהריון חודש רביעי. אין לנו יותר קשר אחד עם השני. כל אחד הלך לדרכו ואני התחלתי לחיות ואפילו להנות. אמרה והצביעה על הבטן ההריונית". ראיתי שהיא מאושרת. היה בך רוך והילה של אור נסוך על פניה. "את יודעת" אמרה, "ברגע שנפרדנו מצאנו מיד כל אחד בן זוג והתחתנו. אני לא יודעת מה איתו. אבל אני מרגישה מאוד מאושרת". היא הביטה בעיני, לא השפילה מבט. הגוף שלה היה זקוף. משהו באנרגיה שלה הקרין בטחון ועוצמה. אהבתי את מה שראיתי ואמרתי לה את זה. דרכנו נפרדו. אולם הסיפור שלה נשאר לי בתודעה לאורך זמן. זה היה כמו מהלך של תיקון שמשתמע לשני פנים. בעצם כל דרך שבחרו בה הייתה רשומה בצו הנשמה שלהם – אם זה לתקן מהקלות או לתקן מהקושי. זוהי בחירה שלהם כבני זוג. במקרה הזה לסגור מעגל שהחל מגלגולים קודמים, לסיים את נושא ההישרדות בחייהם, ולהתחיל דף חדש ונקי מתוך אושר גדול ומואר. שמחתי בשביל שניהם שהקימו משפחות והיו מאושרים – כי זה מה שחשוב בחיים. לחוות אושר, וללכת אחרי צו הנשמה של האדם.